מעריצים שצפו באנימה זמן מה יודעים שאנימה היא מדיום בעייתי ביותר. ממש מגילוי עריות ועד פדופיליה ועד התעללות - אין הרבה שיפן לא התמודדה עם קוואיי והציגה בפני הקהל הלא יפני שלהם כמשהו שהוא נורמלי לחלוטין.
הרבה אנשים משתמשים ב- Oh, זה לא אמיתי ולכן זה הגיון בסדר לתרץ הרבה פעולות מפוקפקות, אבל בואו נודה בזה - ככלל, קהילת האנימה כולה הפכה קהה (במקום להיות עדיין דחויה ונחרדת) באשר מה צריך להדוף אותם בצדק.
10מיניות של ילדים נקבות
הדוגמה הטובה ביותר לכך היא האנימה אין משחק אין חיים . הוא מתמקד בסיפורם של שני אחים, נער מתבגר וילדה טרום-יומית, שלא יכלו להיות מעל גיל 12. בהתעלם מהגוונים הערמומיים הבעייתיים של מערכת היחסים שלהם, מה שהיה דוחה יותר היה הקהל נאלץ לעבור צילומי תחתונים של קטין ללא סיבה אחרת מלבד טיטול למחלות.
9הפדופיליה המשתוללת
לא זו בלבד שהאנימה מוצפת במערכות יחסים פדופיליות, אלא שהיא מוצגת באופן שיגרום לקהל לשרש אותם. דוגמה מושלמת תהיה כמו אנימה קודומו נו ג'יקאן אשר סובב סביב אהבה רומנטית ותאווה מינית שיש לאוקי דייויסקה בכיתה ג '(כן, זה נכון) עבור דייויסקה סנסיי הבתולית בת ה -23. כשפדופיליה לא מוצגת עם משקפיים בגוון ורדים, יפן משתמשת ב- Oh, היא נראית בת 12 אבל היא למעשה קוסמת בת 2000 מקוללת להיראות לנצח כמו ילד טרופי לטעון שמבחינה טכנית זו לא תהיה פדופיליה. או יפן מציגה ילדות בתיכון (aka בני נוער) שנשלחות עם יצורים על טבעיים בני לפחות מאה שנה, כמו ב אינויאשה אוֹ נוראגמי . יש לציין עד כמה נערות צעירות כמעט תמיד הן קורבנות של מעשים פדופיליים כאלה.
שהיה גיבור העל הנפלא הראשון
דוגמאות נוספות כוללות גן המילים (גברת בת 27 וילדה בת 15) ולמרות שלא טכנית לא פדופיליה הם החלקו על קרח דק עם אחרי הגשם (גבר בן 45 x ילדה בת 17).
8אינפנטיליזציה של נשים
אחד ההיבטים הבלתי נסבלים בסאב היפני הוא מידת הדיבוב שלהם. נשים בנות 30 נשמעות כאילו הן 15, בנות 15 נשמעות כאילו הן בת תשע. לעומת זאת, גברים הם ההפך - נערים בני 15 נשמעים כמו גברים וגברים בני 30 נשמעים כמו נהגי משאיות בני 50.
נשים גורמות להופיע ולהישמע צעירות יותר בעוד שזה הפוך לגברים, וזה די אומר על הלך הרוח של תעשיית האנימה.
7נורמליזציה של מערכות יחסים פוגעניות
למעט פדופיליה, אנימה מלאה במערכות יחסים פוגעניות מילולית (ולעתים פיזית) שמנורמלות כרומנטיות. הטרופ הזה שימש למוות בז'אנר השוג'ו, שם שוב, הבנות חסרות מוח, בלאגן מגושם שנדחקים על ידי אחים בעלי שליטה, רכושנות וקנאה ביותר.
6צונדרס והתעללות פיזית
לא הרבה אנשים מבינים עד כמה התעללות מילולית ופיזית לא צריכה להיות תחילתה של מערכת יחסים בריאה. עם זאת, אנו רואים אנשים רבים (במיוחד בנים) שמעדיפים את צונדר אנימה דמויות בפער עצום. זה נובע משתי אסכולות מיזוגיניות - כזו שאומרת שנשים לא באמת יכולות לפגוע בגברים מכיוון שהמכות שלהם חלשות מדי ושנית, כזו שמפיצה את הגברים האמיתיים לא חשים מיתוס כאב.
5שירות אוהדים = חפצה מינית של נשים
בשום מקום זה לא בולט יותר מאשר בז'אנרים כמו אקצ'י, הרמון ושונן, שם נשים משמשות לא יותר מחתיכות בשר עבור הגיבורים הגברים (והצופים הגברים) לצרוך כרצונם. אין להם אישיות וכל התכונות שלהם יכולות להיות מבושלות רק להופעות האישיות שלהן (שזה בדרך כלל במידות החזה שלהן).
4להסכמה אין משמעות
באיזו תדירות ראינו נערות נבוכות או לא נוחות עקב פעולות פיזיות (תמיד מיניות) של דמויות גבריות? יותר ממה שאפשר לספור, במיוחד לראות כיצד הבנים ממשיכים בהתנהגותם, למרות המצוקה הברורה שהם גורמים לבנות. דוגמה מצוינת נוספת היא באיזו תדירות בנים נושקים לבנות (ללא הסכמתן), הבנות מסמיקות, הן בורחות, כועסות או מתביישות, אך אף אחת מהן לא נוזפת בנער שנגע בה ללא הסכמתה.
כמה זמן היה ג'ורג 'קלוני על אר
3אין השלכות על התנהגות פלילית
זה מסביר את עצמו. לא משנה מה פשעו של הגיבור הגברי - התעללות רגשית או פיזית, הטרדה מינית או התעללות, או אפילו אונס (במקרים נדירים). רעיון הענישה של יפן הוא לסלוח ולשכוח, וזה בדיוק מה שעושות כל הנשים באנימה. לפעמים כולם צוחקים מהטרדה מינית כבדיחה וממשיכים הלאה, כאילו הטרדה היא משהו נורמלי כמו אכילת ארוחת הבוקר.
שתייםייצוג לקוי
אנימה מלאה בזכרים סטרייטים שתמיד בעלי עור בהיר. כמעט ולא יוצא לנו לראות גברים כהי עור, סטרייטים או הומואים, והפעם היחידה שאנו רואים זוגות הומוסקסואליים היא כאשר האנימה היא מהז'אנר יאוי או יורי.
שלא לדבר על כך שבכל 10 גברים על המסך אנו זוכים לראות אישה אחת בלבד (למרות שנשים הן כמעט מחצית מאוכלוסיית העולם). אלא אם כן מדובר בהרמון או אקצ'י, יש בנוחות שפע יתר של נשים וילד אחד רפוי אחד בלבד, שכל הילדות נופלות עליו כמו תשעה סיכות.
כמה סוכר תחול לשימוש
1למעריצים גברים יש הרבה יותר לרשותם
למרות שנשים מהוות כמעט מחצית מבסיס המעריצים של אנימה, יש להן מעט מאוד אפשרויות שניתנו להן. פרט לז'אנרים של שוג'ו ונישה כמו יאוי או הרמון הפוך, כל הז'אנרים מכוונים בעיקר למעריצים גברים. זה מוכח שוב ושוב על ידי כמה דמויות נשיות מוצגות על המסך (בניגוד לעמיתיהן הגברים), וכיצד לרוב הנשים הללו קיימות כדי לשרת כאינטרסים של אהבה או אמהות מתות לדמויות הגבריות. כמעט כאילו ככה דיכוטומיה של נשים קיימת במוחם של גברים - אובייקט מיני או לא אובייקט מיני.
