לפעמים אתה צופה בסרט, ובין הבילוי האינסופי לכאורה של דמויות משמימות פושעות שמזרזות דיאלוג שטויות, אתה מתפלא איך משהו כל כך צולע ו יָקָר נעשה. נדרשים הרבה אנשים לעשות סרט גדול כמו 'Ghost In The Shell' של Paramount, שעלות ההערכה היא 110 מיליון דולר. צריך גם הרבה אפשרויות לא טובות כדי להפוך את הסרט למשעמם ללא הפסקה ובסופו של דבר, באופן מעורר השתאות.
בהתבסס על המנגה שכתבה ואיירה Masamune Shirow, 'Ghost In The Shell' עוקב אחר מייג'ור מירה קיליאן (סקרלט ג'והנסון), סייבורג פורץ דרך המשלב גוף רובוט (שנראה כמו סקרלט ג'והנסון) עם נפש אנושית. הנפש היא רוח הרפאים שלה, הנשמה שלה, האנושיות שלה. הקליפה היא כלי רובוט, המחזיק את מוחה ודוחף את מייג'ור להבין את זהותה בעולם בו בני אדם מתרוצצים לשדרג את עצמם בעזרת סייבר טק כמו עיני רנטגן ולשתות כבדות כל מה שאתה רוצה, אך מתייחסים לרובוטים כאל עבדים. . כשצוד אחר האקר טרור בשם קוזה (מייקל כרמן פיט), מייג'ור נאלץ להתמודד עם האופן שבו היא לא ממש שייכת לשום עולם. זה שולח אותה בשביל לחשוף את עברה האנושי.
קשורים: במאי אנימה של Ghost in the Shell מכנה את ג'והנסון מייג'ור 'הטוב ביותר האפשרי'
האירוניה הגדולה של הסרט היא שלמרות שעלילתו עוסקת בחיפוש אחר הנשמה, 'רוח רפאים במעטפת' היא בסגנון, בלי נשמה - או ליתר דיוק, כל קליפה, שום רוח.
הבמאי רופרט סנדרס עשה את שמו לפרסומות מלהיבות, המפורסמת ביותר עבור משחק הווידיאו 'Halo 3: ODST'. אבל כשמדובר בפילמוגרפיה שלו, כל מה שיש לו להציע הוא 'שלגיה והצייד', סיפור אגדה משובץ מחדש, שדחס את נסיכתה בג'ינס והעמיד אותה בנוף CGI קריר כדי ליצור נוף מסוגנן אך הרפתקה מגובשת. הסרט הזה הוצב באופן ביקורתי ונחשב להצלחה קופתית צנועה בלבד. אולם איכשהו סנדרס ניחן בהזדמנות שנייה. ומה שהוא נתן לנו היה אותה מופע שטחי.
המלון שוכן בטוקיו עתידנית, 'Ghost In The Shell' מכסה את העיר בהולוגרמות ענק של גיישות רובוטים, מפתחי גוף מחויכים וקורגי ריר. בר מפחיד מתגאה בהולוגרמות של חשפניות (מספיק תקלות בכדי לפייס את דירוג ה- PG-13 שלו), ובמתאגרפים הנלחמים (ככל הנראה מערכת הלילה הקרב בתשלום לפי צפייה בעתיד). בעוד שחלק מעיצוב הייצור הוא מדהים - רובו-גיישה שהתגרה בקרונות הוא גולת הכותרת - נראה שלרוב העיצובים אין שום פונקציה מעבר למראה מגניב. הם מספרים לנו מעט על העולם הזה.
עם כל ההולוגרמות והתלקחות הסייבר-פאנק של 'Ghost In The Shell', חשבתי על האסתטיקה של האחיות Wachowski, שיצרו עולמות מדע בדיוני עשירים עם טרילוגיית 'The Matrix', 'Cloud Atlas' ו- 'Jupiter' עולה.' אבל יש הבדל עצום בין העיצוב שלהם לבין העיצוב של סנדרס, בכך שהעיצוב של Wachowskis נותן הקשר עולמי, חיים ועומק. נראה שכל פרט מתאים ומתפקד, ומעניק לקהל קצת תובנה ביקום הבדיוני הזה. הדברים של סנדרס פשוט נראים כמו מדבקות CGI שהושלכו סביב הכוכב ההוליוודי המסנוור שלו, וחסרות מטרה מעבר לגורם וואו. זה גורם לחוויית צפייה חלולה, במיוחד כשהוא משולב עם סגנונות ביצועים שמרגישים אבודים בתרגום.
דגים דג חום
מסרטי מארוול ועד להרפתקת האקשן המשולשת 'לוסי', ג'והנסון הביא כריזמה מסחררת לגיבורות המשתמשות ביכולות המדהימות שלהן - בין אם זה קליעה חדה או טלקינזיס - להפיל עריצים ולהפיל צבאות של רעים חמושים. ב'רוח בתוך הקליפה 'היא לובשת חליפת גוף בקושי שם וקשקשת קירות בזמן שהיא יורה אקדח היישר לגזע המוח של כל מי שמתנגד לה. היא מכה אגרופים בטרוריסטים ומפילה לבד טנק, גם כאשר הוא מסכן לקרוע את קליפתה. ובכל זאת לא הרגשתי כלום. הקסם של ג'והנסון נראה במצב שינה כשהיא עוברת בחופשיות במסע המייגע הזה שמתהדר בדיבורים טכניים יותר מאשר בפעולה מעניינת. סנדרס איכשהו רוקן את כוח הכוכבים מאוד שג'והנסון הוטל כביכול לספק. וזה מביא אותנו לשערורייה שהגיעה בעקבות הסרט מאז שמועות הליהוק הראשונות שלו: כן. זו דוגמה להלבנה.
הנושא הזה משתולל ברשת כבר שנים, לפני שהסרט בכלל נכנס להפקה. אחד הצדדים עמד על כך שמכיוון שהמנגה - והאנימה שהתקבלה משנת 1995 - היו יפנים, כך צריכה להיות גם גיבורת העיבוד החי שלה, מעשה ידי אמריקה. אחרים טענו שבגלל שהדמות היא רק מוח בגוף רובוט, כֹּל אֶחָד יכול לשחק את התפקיד, אז מדוע לא ג'והנסון שיש לו קהל מעריצים גדול והיסטוריה מאופרת בז'אנר האקשן? לפני שראיתי את הסרט הבנתי את שני הצדדים. אבל אחרי?
זהו מחיקה אסייתית.
לא סתם שמו של מייג'ור נקרא 'מירה קיליאן' המקודד במקום השם היפני המקורי Motoko Kusanagi, 'Ghost In the Shell' מתרחש בטוקיו. הסרט הוא טִפטוּף באלמנטים של התרבות היפנית, החל מאיקונוגרפיה של אנימה וכלה בגיישות, ודגי קוי ועד מסעדות סושי מסורתיות עם שולחנות נמוכים ומבקרים בגלימות משוכללות ואוביס. ובכל זאת רוב הדמויות הראשיות לבנות; לא רק מייג'ור, אלא גם חברתה הטובה באטו (פילו אסבק), דמות אמה ד'ר אואולט (ג'ולייט בינוש), הבוס האנטגוניסטי שלה (פיטר פרדיננדו) והמחבל הנ'ל שהיא מואשמת לאתר (פיט).
אז גם אם מִישֶׁהוּ תיאורטית יכול היה להיות לוהק לגלם את מייג'ור מלא הרוב, פרמאונט דָבָר ללהק סרט המתרחש ביפן, לספר סיפור יפני, ושקוע בתרבות היפנית תוך שימוש בעיקר בשחקנים לבנים. זה מעביר מסר על מי מעריכים ולא, וזה די מעליב שרק נהיה יותר ברור ופוגע ככל שהסרט נמשך. יש אנשים צבעוניים בסרט שממלאים את הצוות של מייג'ור. אבל מלבד המטפל שלה (טאקשי קיטאנו), הם בקושי מקבלים חמש שורות לחלוק בין שלושתם. לא יכולתי לספר לך אף אחד משמותיהם, כי הסרט דואג להם רק במקרים הנדירים בהם מייג'ור ובאטו זקוקים לגיבוי. הם לא דמויות כמו נוחות.
סצנה מזעזעת נוספת כוללת רס'ן שכירת עובד מין כדי שהיא תיגע בבשר אדם. במקום הסצנה הלסבית הקצרה מהקומיקס, מייג'ור - שקורא לחלוטין כאישה לבנה - שוכר אישה שחורה כדי שתוכל לתקוע אותה ולהתנסות. האופטיקה גרועה, במיוחד בעקבות סרט כה מצליח ועיר כמו 'צא החוצה'.
ואז הדברים מחמירים!
ספוילרים למערכה השלישית של 'Ghost In The Shell'.
סקירת שמחת שמחה
לעתים נדירות אני נכנס לחשיפות של המערכה השלישית. אך כפי שהיה במקרה של 'נוסעים', יש צורך לדון בסיפור השפל האורב מתחת למסע הפרסום החלקלק. כאשר מייג'ור מגלה את עברה, היא מגלה שהיא בעצם יפנית. שמה היה מוטוקו קוסאנאגי. יש לה אם חיה שמדברת אנגלית עם מבטא יפני כבד. חדר השינה שלה בילדות מעוטר בציצים יפניים, כאילו זו חנות מזכרות לתיירים. מייג'ור הוא אסייתי בסתר! ועדיין, יוצרי הסרטים הרגישו לגמרי בנוח ללהק אותה כלבנה. גילוי זה מכה בגלי 'לא הם לא' שאינם מגיעים לשיאם כשקוז מגלה שהוא גם יפני ('קוראים לך הידקו!'), אך כאשר מייג'ור מבקר בקברה שלה, ואז מחבק את אמה כאילו תגיד, 'זה מגניב. אני בתך הלבנה המחודשת! אני בודק טוב יותר בעולם. '
סוף ספוילרים.
אם הפוליטיקה החברתית של הנכס הזה משעממת אותך, כך גם הסרט עצמו. נראה כי סנדרס דחק בכל הקאסט לדבר באותה מסירה דדפאן, מה שגרם לכל שורה להרגיש כמו מחשבה אחרונה. ועם דיאלוג כמו, 'אני לא חושב עליה כמכונה. היא נשק, 'התסריט יכול היה להשתמש נואשות באנרגיה. במקום זאת, השחקנים, התרבות היפנית והסיפור מועסקים כולם בכדי לבנות קטעי תפאורה שהם לפעמים מדהימים מבחינה ויזואלית, אך מעולם לא נפגעים קשה מכיוון שסנדרס לא טרח לבנות את העולם או לפתח דמויות משכנעות.
לעיתים רחוקות אני בודק את שעוני במהלך סרטים, אך הסרט הזה כה איטי להחריד שהייתי צריך, ולו רק כדי להבטיח לעצמי שהוא כמעט נגמר. זה לא היה. כשבדקתי, הנחתי שאנחנו מציינים כמעט שעתיים. זה עבר 72 דקות. עדיין נותרו לי 35, וכל אחד - בין אם עשוי מפעולה מהירה של חיתוך, מהלחות תפלות או מזריקות של ג'והנסון באותו בגד גוף ההייטק ההוא - הרגיש כמו קצת עינויים; חלש, אך עם זאת מחמיר בעצמו.
בהיותו נאמן מעט לאסתטיקה של חומר המקור, יצר סנדרס סרט שיש בו מחזה ואקשן, אך ללא התרגשות. איך אפשרו לו הזדמנות שנייה למהדורה מחודשת של תקציב גדול אחרי הבינוניות של 'שלגיה והצייד' הוא מעבר לי. איך פרמאונט שופך כל כך הרבה כסף לתסריט שקורא כמו תרגום מרושל, ולסצינות פעולה כל כך משופרות ב- CGI עד שנראות כמו משחקי וידאו, אני אפילו לא יכולה להתחיל. אני באמת נדהם שסרט אולפן בעידן של הצעות מדהימות כמו 'לוגאן', 'ג'ון וויק' ו'הבלונדינית האטומית 'הקרובה יכולים להיות זבל זה לגמרי, לחלוטין ומוחלט.
'רוח רפאים במעטפת' נפתח ביום שישי, 31 במרץ.
