יום שישי פריק הפך מרומן למבוגרים צעירים בתחילת שנות ה-70 למרכיב חי-אקשן אמין למדי עבור Walt Disney Pictures. היו ארבעה עיבודים עד כה, אם כי שניים מהם - סרט נוראי שנעשה לטלוויזיה משנת 1995 וגרסה מוזיקלית טובה יותר משנת 2018 - רק לעתים רחוקות מעוררים דיון רב. מלבד המקור מ-1976, הבולט הוא הרימייק מ-2003, בכיכובם של ג'יימי לי קרטיס ולינדזי לוהן שעלתה אז. שני הסרטים כבשו את חלקם בקרב המעריצים לאורך השנים, ולשניהם יש סיבות טובות להצטרף עכשיו - לא הישג של שום סרט עשרות שנים אחרי שכל הרווחים נספרו והוצאו.
גלול כדי להמשיך עם התוכן
שני הסרטים מאמצים את אותה נוסחה בסיסית, כאשר האם והבת מחליפות גוף בקסם למשך יום אחד. שניהם משתמשים בו כדי להעביר את אותו המסר על הליכה של מייל בנעליו של מישהו אחר לפני שהם שופטים אותם. אבל אחד מהם עושה את זה עם קצת יותר פנאי וחומר מהשני. להלן פירוט של היתרונות והחסרונות של שתי הגרסאות.
ה- Freaky Friday משנת 1976 קבע את הקצב
הנכסים הגדולים ביותר של הסרט הראשון הם השניים היחידים שחשובים: מככבת ג'ודי פוסטר וברברה האריס בתור הבת אנאבל והאם אלן, בהתאמה. יום שישי ה-13 עלה ומוצא אותם מחליפים גופות כאשר שניהם מייחלים לכך בו זמנית. לשני השחקנים יש עניין עם התרחיש, והסרט צולל צחוקים גדולים רק מלאפשר להם לרוץ איתו. הסקייטבורד הבלתי מתאמץ של האריס, למשל, או שפוסטר מנסה להרצות ל'עמיתים' שלה על נימוס והתנהגות מעוררים צחוק מדהים.
החומר הוא אך ורק ברמת סיטקום, אבל שני המבצעים מעלים אותו בתזמון מעולה ובקומדיה פיזית מצחיקה מאוד. מרי רודג'רס עיבדה את התסריט מהרומן שלה, כך שהקול היצירתי נשאר קרוב למקור. יחד עם המובילים (וכמה מצלצלים בקאסט אוהבים משפחת אדמס זה ג'ון אסטין ודיק ואן פאטן), הוא הראשון שישי משוגע אחד הערכים החזקים יותר בתקופת הלייב אקשן המשפחתית של דיסני בשנות ה-70.
הפריקי שישי של 1976 לא הזדקן היטב
החיסרון, אותן רגישויות של אמצע שנות ה-70 יכולות להסיח את דעת הקהל המודרני. זה מאוד תוצר של זמנו, וככזה מרגיש תקוע בעבר הרבה יותר מגרסת 2003. רבות מהבדיחות הן מסלוליות ומובנות מאליהן (אם כי צוות השחקנים מעלה אותן) והצורך בסיום מטורף מאלץ הרבה תחבולות במורד גרונו של הקהל. זה לא רע למהדרין - ויוצר תיקון נוסטלגיה מהנה - אבל אין ספק שזה מהתקופה שלו. עם זאת, הוא מקבל קרדיט על כך שהוא לוקח כמה נקודות מבט על הנורמות הפטריארכליות שהיא מאמצת אחרת.
ל-Freaky Friday 2003 יש מסר חזק יותר
הגרסה המחודשת משנת 2003 משכפלת את ההיבט החשוב ביותר של הסרט הראשון של ג'יימי לי קרטיס ולינדזי לוהן בתור צמד האם והבת שלה. בעוד שהוא נשען על סטריאוטיפים מסוים עבור הגימיק המרכזי שלו - בעל מסעדה סינית ותיקה וחכם מפעיל אותם עם עוגיות מזל קסם - הוא מעדכן בכישרון את הדינמיקה המשפחתית תוך שילוב של מתג הגוף בצורה רשמית יותר בנרטיב. טס קולמן של קרטיס היא אלמנה ומטפלת מצליחה שמתכוננת להינשא מחדש, שבתה אנה סובלת איתם בעיות.
זה נותן לקונספט משקל דרמטי יותר ולדמויות יותר מה לעשות מלבד לשרוד את היום כשכל אחת לאט לאט מבינה את האתגרים שהשני עובר. שני המנהיגים מוציאים את רעיון החלפת הגוף מהפארק. ניסיון של קרטיס כמו אנה לעבור את הפגישות הטיפוליות של אמה הוא נקודת שיא.
ל-Freaky Friday 2003 יש מטען מחוץ למסך
עם זאת, למרות כל הנכסים שלה, יש פיל בחדר עם ה-2003 שישי משוגע זה לא קשור לסרט עצמו. הופעתו של לוהן כאן באה כחלק מעלייה מטאורית שהובילה ל בנות מרושעות שנה לאחר מכן וזכתה להשוואות לגיטימיות לג'ודי פוסטר כשחקן בעל פוטנציאל ניכר. היא מבריקה בפנים שישי משוגע, להחליף אישיות בקלות ללא מאמץ ולעמוד בקלות בקצב של קרטיס המנוסה יותר. הצפייה בה כאן היא תזכורת לא רק לצרותיה הבאות אלא לכישרון שבזבז. מקווה שההמשך יהיה התחלת הקאמבק של לוהן .
למה טופר הפסיק את הופעת שנות ה -70
הזוכה: גרסת 2003 מתקדמת עם יותר סטייל
שני הסרטים מושפעים ללא עוררין מהתקופות שבהן הם הופקו, ולשניהם יש היבטים שלא ממש מתאימים לרגישויות המודרניות. גרסת 2003, לעומת זאת, מציעה בדיחות חדות יותר וסיפור חזק יותר, מה שעוזר לה להחזיק לאורך השנים קצת יותר טוב. הסרט הראשון הוא חזרה מהנה הלייב אקשן של דיסני ימי שיא, אבל הגרסה המחודשת מפיקה את המקסימום מהקונספט.
