כמה סרטים אחרונים ניסו ללכוד את דור Z באמצעות שימוש כבד על המסך במדיה חברתית ודיאלוג בזמן, אבל הרבה מהזמן, הפרשנות נופלת. עם זאת, שוקר אוסטרלי גֶבֶר נָשִׁי מצליחה לבקר את עידן האינסטגרם בעדינות ועדיין לספק גורפסט מפחיד והומוריסטי. גֶבֶר נָשִׁי מעוצב כמעט במומחיות, ומאפשר לקהל להיות על קצה מושבו במשך רוב זמן הריצה של רכיבת הריגוש הבלתי צפויה הזו. עם הופעה כובשת של עיישה די במרכז הסרט, גֶבֶר נָשִׁי הוא הת'רס בדרך של טבח המנסרים של טקסס עם טוויסט מודרני -- בעצם, סרט חובה.
נכתב ובוים על ידי האנה בארלו וקיין סנס, גֶבֶר נָשִׁי מספר את סיפורה של ססיליה (די), גורו לעזרה עצמית מסוגים עם יותר מ-200 אלף עוקבים באינסטגרם. עם זאת, ססיליה היא למעשה לא האדם שהיא מציגה את עצמה להיות באינטרנט, אלא אדם פגום עם דחפים אפלים השוכנים בתוכה. כאשר לססיליה יש מפגש אקראי עם חברת ילדותה הטובה אמה (בארלו) במכולת, היא מוצאת את עצמה מוזמנת לחופשת סוף השבוע של הרווקות של אמה. סוף השבוע מקבל בקרוב תפנית בלתי צפויה כאשר ססיליה מבינה שהיא תיאלץ לבלות עם הבריון הזקן שלה אלכס (אמילי דה מרגריטי), שעדיין מחזיקה בטינה בגלל משהו שססיליה עשתה כשהיו צעירים. ככל שמתקדם סוף השבוע, הפסקה פסיכוטית מאיימת להרוס הרבה יותר מסתם מסיבת רווקות.
גֶבֶר נָשִׁי הוא סרט מרשים ביותר ביותר מרמה אחת. הסרט מופתי בבניית מתח, כולל צילומים ארוכים מלווים בתוצאה מצבי רוח ותפאורה יפה, המאפשרת לקהל להציף מערך של רגשות. גֶבֶר נָשִׁי הולך במגוון כיוונים, ועד מהרה זה הופך כמעט בלתי אפשרי לנחש לאן זה יגיע הלאה. הסרט גם עושה עבודה מצוינת בבניית דמותה של ססיליה, מציג מישהי שעושה מעשים נתעבים אבל בכל זאת מצליח איכשהו להיות קצת חביב. בתחילת הסרט מוצגת לקהל את ססיליה מצלמת לאינסטגרם שלה בחדרה, שנראה כמו מקום מסודר ושליו. כשססיליה מפסיקה לצלם, מתגלה שרק החלל הקטן האחד הזה מעוצב בקפידה, בעוד ששאר דירתה היא בלגן מטונף. זה לא רק חושף את האופי הלא ישר של ססיליה, אלא גם מחטט בתרבות הלא ישרה של המדיה החברתית, נותן בצורה מושלמת את הטון לסרט שיבוא.
סרטים מודרניים רבים המנסים לתאר את השימוש במדיה חברתית על המסך בדרך כלל נראים כדביקים, אבל גֶבֶר נָשִׁי הוא אחד הסרטים הבודדים ש דווקא מצליח בסאטירה שלו . השימוש של רקוויאם לחלום תקריב בסגנון המתאר את השיא שמקבלים מלייקים ברשתות החברתיות הוא מדהים. אחד ההיבטים הפרועים ביותר של הסרט הזה הוא העובדה שהוא מתחיל כקומדיה אפלה מוזרה המבקרת את הטבע המזויף של משפיענים לפני שהוא הופך לאחת סרטי האימה האכזריים והמשעשעים ביותר בזיכרון האחרון. ראשים נהרסים, קרקפות נקרעות ופרצופים מנותצים בסרט שאיכשהו מצליח לשלב בצורה מבריקה בין המקאברי להחריד עם המצחיק בעליל. הפגם האמיתי היחיד בסרט הזה הוא שאיזה היגיון שמיושם בתסריט לא מסתדר, אבל זה הזמן שבו השעיית חוסר האמון נכנסת ומצילה את המצב.
הביצוע של די הוא רב-שכבתי ביותר, מראה אדם שרוצה נואשות לעשות טוב אבל לא מצליח להבין איך לעשות זאת בצורה אותנטית. השחקנית המוכשרת עוברת באופן אמין בין תיאור אדם עצוב הראוי לרחמים לפסיכופת ערמומי, ודוחפת את הסרט הלאה לטריטוריה של הגדולה. הסוף של סיסי קושר את הסרט בצורה יפה, ומספק מסקנה עגומה אך תוססת שאינה מספקת את סוג הצדק שניתן לצפות בארוחה המיינסטרים. באופן כללי, גֶבֶר נָשִׁי הוא סאטירה מקורית ומרגשת של עידן המדיה החברתית שמשלבת בצורה מבריקה הומור שנון עם אימה אכזרית.
